לא כל צלקת נגרמת כתוצאה מטיפול רפואי רשלני ולכן יש לבחון את נסיבות המקרה. לעיתים קרובות הצלקת היא תגובה פיזיולוגית רגילה וניתן להתריע עליה מראש. יחד עם זאת, מחדלים וכשלים הנגרמים עקב רשלנות בביצוע הליך רפואי יכולים לגרום צלקות חמורות. בין הענפים הרפואיים בהם קיימת סכנה לגרימת צלקת בניתוח רשלני ניתן למנות את תחום הכירורגיה, הפלסטיקה והאסתטיקה. בתי משפט עשויים לפסוק על פיצויים לטובת תובע בגין רשלנות רפואית גם אם ניתן להעלים את הצלקת באמצעות איפור או ניתוח קוסמטי. הסיבה לכך היא עוגמת הנפש שגורמת צלקת הנמצאת במקום גלוי ונראה לעין. לעומת צלקות המהוות תופעת לוואי או סיבוך אינהרנטי נחשבות צלקות הנגרמות כתוצאה מהליך רפואי רשלני לעבירה מקצועית חמורה.
חשיבות ההסבר מקדים
עילה לתביעת רשלנות רפואית בגין גרימת צלקת יכולה להיות אי מתן הסבר מקדים למטופל. דיני הנזיקין בישראל וההתייחסות המשפטית אל רשלנות רפואית קובעים כי הרופא צריך לקבל הסכמה מדעת לגבי אופי הטיפול. עליו לשתף את המטופל בסוג הטיפול, להציג בפניו את הסיכויים והסיכונים ולהראות לו אלטרנטיבות. על הרופא להבהיר בפני המטופל כי תרחיש רפואי, הליך כירורגי או ניתוח פלסטי עשויים לגרום שינויים וצלקות. חוק זכויות החולה אף קובע כי במידת האפשר צריך הרופא להציג בפני המטופל תמונות הדמיה הממחישות את הסיכון. בנוסף ההסבר המקדים חייב להינתן מספיק זמן מראש על מנת לאפשר למטופל לגבש החלטה מושכלת.
מבחן הרופא הסביר
עילה נוספת לתביעת רשלנות רפואית נובעת מתוך מבחן הרופא הסביר. אם התובע יכול להוכיח כי הצלקת נגרמה כתוצאה מבחירת שיטת טיפול לא מתאימה או מביצוע ניתוח ברמה לא נאותה, ישנה עילה לתביעת רשלנות. בית המשפט מפעיל את מבחן הרופא הסביר ובודק למעשה האם כל רופא היה מקבל החלטות דומות. התובע יכול להוכיח כי הרופא בחר שיטת טיפול מיושנת, מסוכנת או לא מתאימה וכך להגדיל את סיכויי התביעה. בית המשפט מצפה מרופאים להשתלם בתחום התמחותם ולכן ביצוע הליך בחוסר מקצועיות נחשב רשלנות רפואית.
